קשישים רבים, ובני משפחותיהם איתם, מתחבטים בשאלה האם לעבור אל בית אבות סיעודי או שמא להישאר בבית ולשכור את שירותיו של מטפל סיעודי שברוב המקרים הוא מהגר עבודה שהגיע לישראל על מנת לסייע בפרנסת משפחתו. המדובר כמובן בקשישים שהפכו עקב פציעה, מחלה או פשוט בשל השפעות הזקנה מעצמאיים לסיעודיים וכבר אינם מסוגלים לקיים את פעילויות היומיום ללא סיוע.

ההגדרה "סיעודי", על פי החוק, מתייחסת לקשיש שלא יכול להתלבש לבד, להתרחץ ללא עזרה, לאכול בכוחות עצמו, לעבור משכיבה לעמידה ולהיפך. גם קשיש שמסוגל לבצע רק חלק מפעולות בסיסיות אלה עדיין יוגדר כסיעודי, כשמי שמחליט הוא הביטוח הלאומי על סמך מבחן ADL (הבודק גם שליטה על ההפרשות).

קשיש שמוגדר כסיעודי זכאי למיטה בבית אבות סיעודי, אולם כמובן שההחלטה נתונה בידיו, והוא יכול גם שלא לעבור אל בית אבות סיעודי אלא להישאר בביתו ובהתאם לתוצאות מבחן ה-ADL לקבל גמלת סיעוד ורישיון להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד.

בית אבות סיעודי מעניק לקשישים החיים בין כתליו את כל מה שהם צריכים: בית חם, נקי, מואר ומאיר פנים; צוות אחיות מקצועי להפליא שמסייע להם להתלבש, להתרחץ, לאכול ולהתנייד; שירותי רופא במידת הצורך; טיפולי פיזיותרפיה או כל סוג של ריפוי בעיסוק הנדרש לשם שיפור מצבם; חוגים ושיעורי העשרה; ערבי בידור ותרבות; ואולי הכי חשוב – חברה של בני גילם שגם הם מוגבלים פיזית ומן הסתם יש להם שפה משותפת והם רואים עין בעין את המציאות.

דבר אחד שבית אבות סיעודי לא יכול לספק לקשישים וזו תחושת עצמאות. תחושת עצמאות היא דבר חשוב מאוד לכל בן אדם, שהרי כולנו רוצים להרגיש כי אנחנו שולטים בחיינו ואיננו תלותיים, וכמובן שמעבר לבית אבות סיעודי כרוך באובדן תחושה זו. הגם שקשיש סיעודי הנשאר בביתו ונעזר במטפל זר גם לא ירגיש עצמאות לגמרי, בכל זאת במקרים רבים מדווחים קשישים כי הם מעדיפים לוותר על מעבר לבית אבות סיעודי על מנת לשמר איזושהי תחושת עצמאות, ולו חלקית.

נכון לשנת 2,011 ניתנו בישראל מעל 50,000 רישיונות להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד (לרוב עם קשישים, אם כי ישנם גם ילדים מוגבלים ונכים בעלי רישיון שכזה). באופן עקרוני, מדובר בתחום מסודר ומאורגן, אולם בשטח, למרבה הצער, ישנם מקרים רבים של שרלטנות, ניצול לא הוגן ועוגמת נפש של כל הצדדים (מטפלים זרים ששילמו סכומי כסף מופרזים על מנת להגיע לישראל וחשים מנוצלים, קשישים ש"זוכים" לטיפול לא נאות מצד מטפלים חסרי כל הכשרה וגישה לתחום, וגם חברות כוח אדם שמתמודדות עם היעלמות מטפלים שמצאו עבודה טובה יותר).

בכל מקרה, קשיש שוויתר על האופציה של בית אבות סיעודי ומעדיף מטפל זר חייב לזכור שעל פי חוק המטפל זכאי ליום חופשה אחד בשבוע כך שצריך למצוא תחליף לאותו יום, שהמטפל זכאי לכל ההטבות הסוציאליות כגון ימי חופשה, ימי מחלה, חופש בימי החג של המדינה ממנה הגיע ובעיקר שגם המטפל הוא בן אדם שברוב המקרים לא בחר בעבודה של טיפול בקשישים אלא הגיע אליה עקב מצב כלכלי קשה במדינתו  ושיחס טוב אליו יניב יחס טוב בחזרה, טיפול מסור יותר – ואולי אפילו תחילתה של ידידות מופלאה (במגבלות השפה, כמובן).

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>