כללי

תשושי נפשצמד המילים "תשושי נפש" נשמע קשה וסופני, ואכן קשישים שלא שפר עליהם מזלם ומצאו את עצמם תחת ההגדרה, סובלים מפגיעה קוגניטיבית ומנטאלית קשה שבאה לידי ביטוי במחשבה לא סדורה, קשיים ניכרים בתפישת המציאות, דיבור מבולבל, מצב רוח שפוף ועוד.

אבל גם בערוב ימיהם, וגם אחרי שמחלת האלצהיימר, והדמנציה שנגרמת בגינה, הפכה אותם מקשישים שלמרות הקשיים מצליחים לתפקד ולחיות חיים עצמאיים לתשושי נפש, גם אז – ואולי במיוחד אז – ולמרות שלכאורה אין להם קשר עם העולם, הם זקוקים לחום, אהבה, גירויים שיאטו את התדרדרות מצבם, ויחס של כבוד.

Continue reading

בית אבות סיעודיהם הביאו אותנו לעולם, האכילו אותנו, רחצו אותנו, שיחקו איתנו, לימדו אותנו, חיבקו אותנו, דאגו לנו אבל לפעמים מגיע היום שבו הם, כלומר ההורים שלנו (או הסבים), כבר לא יכולים לדאוג לעצמם. אנחנו צריכים לדאוג להם, ולמצוא להם מישהו שיטפל בהם. בחום. במקצועיות. מכל הלב. מסביב לשעון – בדיוק כמו שהם טיפלו בנו.

אפשרות אחת היא מטפל סיעודי או עובד זר שיהיו צמודים להורה הקשיש. אפשרות שנייה היא בית אבות סיעודי שיעניק ליקירנו מקום חם, טיפול רפואי, סביבה תומכת, פעילות חברתית והשגחה צמודה. הבחירה בין שתי האפשרויות אינה פשוטה וכרוכה באינסוף לבטים.

Continue reading

בית אבותרבים סבורים שהפחד הגדול ביותר של המין האנושי הוא מפני המוות. אבל מסתבר שדווקא הפחד להזדקן מטריד כמעט את כולנו. כשחושבים על זה, זה לא מפתיע: לזקנה נלווים ירידה בתפקוד המוחי והפיזי, אובדן הדרגתי של העצמאות, ובעיקר תחושה של חיים בלי כבוד בחברה שקצת שכחה את "והדרת פני זקן".

לכל אלה יש להוסיף במקרים רבים את הבדידות. קשישים רבים התאלמנו זה מכבר, תדירות הביקורים של ילדיהם ונכדיהם עלולה להיות נמוכה. גם סביבת הקשישים – השכונה, החברים וכו' – מספקת פחות ופחות אפשרויות, הן בגלל שישנם חברים שהולכים לעולמם, אחרים נאלצים לעבור לגור עם ילדיהם וגם הסביבה משתנה.

Continue reading